שיפור הוראה - OUT, פיתוח למידה - IN


סמוך לראש השנה, בעודי סוקר את הפיד בפייסבוק, נחה עיני על סרטון סטייל "על הדרך" של שאול אמסטרדמסקי, הפרשן הכלכלי של כאן חדשות.

מה זה סרטון "על הדרך"? סרטון שמצולם בלי יותר מידי הכנות (לכאורה) בפורמט שמרגיש שיחה אישית, פחות שידור חדשות רשמי.
אמסטרדמסקי שיתף חוויה אישית שלו כהורה: מה קורה כשבכיתה יש חלק שלומדים וחלק שנכנס לבידוד? מי דואג לילדים הבודדים בבידוד (שבטח שומעים ברפיט את "בדד" של זוהר)? מה יעשו איתם ההורים שעובדים? למה איכשהו, בסוף, בלא מעט מקרים ההורים הם שצריכים להמציא את הגלגל? בואו תקשיבו לו, הנה כאן

מדובר בנקודה מאוד כואבת במערכת הקשורה לנגישות התוכן תומך הלמידה עבור תלמידים, נגישות שיש לה קשר ישיר ומהותי לפיתוח תהליכי למידה עצמאית.
באופן מעניין הנושא הזה עולה בפורומים שונים העוסקים בחינוך ולמידה שבהם אני לוקח חלק.
שוב ושוב עולה השאלה: איך אנחנו מנהלים ומנהלות ידע בבתי הספר כך שנוכל לתמוך ביותר תהליכי למידה של יותר תלמידים? איך אנחנו מנהלים ידע כדי לתמוך בתהליכי למידה, מפתחים אגב כך למידה עצמאית ומביאים יותר תלמידים להצלחה?

מה בין שיפור ההוראה לפיתוח למידה? 
מרבית השיח שאני לפחות מכיר, גם בעידן הקורונה, גם כשמדובר על למידה דיגיטלית, עוסק בשיפור ההוראה. שוב ושוב נשמע ציטוטים (או רפרורים) של דו"ח מקנזי לפיהם איכות בתי הספר נמדדת עפ"י איכות מוריהם. כך, איכשהו, עיקר השיח מתמקד במה המורה עושה. כולנו מכירים ומכירות את זה.
כל שיחה על עקרונות קידום למידה הופכת לשיח על דוגמאות מהשטח: "אני עושה עם התלמידים הצגות; אני מלמד בשיטה סדורה פעם אחרי פעם; אני לא מוותרת להם עד שיהיה שקט".
שיח מבוסס דוגמאות חשוב מאין כמותו לבניית תחושת מסוגלות ומשמעות בקרב צוותי חינוך, רק באותה נשימה חשוב לשאול כמה שאלות:
איך נמדדת הצלחה?
האם הפעולות מצליחות?
למה הן מצליחות?
מה התהליך שעובר על התלמיד/ה שגרם לו/לה להצליח?

על מנת לפתח לומד עצמאי, השאלה שצריכה לעמוד במרכז השיח החינוכי היא: מה תהליך הלמידה שהתלמיד/ה עובר/ת, ולא רק מה הפעולות שאני המורה ביצעתי. 
הוראה איכותית היא כזו שמייצרת תהליכי למידה איכותית, תומכת בהם בכיתה ובמרחבים שמעבר לה 

הוראה טובה – חלק מלמידה טובה 
חשוב לזכור הוא שלמידה רחבה הרבה יותר – הרבה! יותר – מהוראה.
למידה היא דבר בסיסי ומתרחשת בהמון מרחבים, בערך בכל שנייה, כשאחד מהם הוא בית הספר - בתקווה.
לבתי הספר אין מונופול על הלמידה, אפילו לא על הלמידה של החומר שהם מלמדים.
בעוד ההוראה מתרחשת במרחבי בתי הספר, הלמידה מתרחשת בבתי הספר, אולם גם אחרי הצהריים, לבד, עם חברים, עם הורים שעוזרים בשיעורי בית, אחים גדולים או מורים פרטיים.
אנחנו יודעים שלצערנו לעתים הלמידה האיכותית באמת שגורמת לתלמיד להבין מתרחשת לא בהוראה בבית הספר, אלא אחרי הצהריים עם דמויות אחרות.
לכן בית ספר שרוצה שתלמידיו יצליחו צריך לשאול את עצמו כיצד הוא מיישם תהליכי הוראה מעולים בכיתה, ובמקביל תומך בתהליכי הלמידה המתרחשים גם מחוץ לכתליו.  

נגישות היא שם המשחק 
עכשיו יש שיאמרו: אבל יש קלאסרום, יש חומרים של משרד החינוך, מלא משימות שהכנו בשנה שעברה.

חשוב לשאול: עד כמה כל התוכן הזה נגיש ללמידה שמחוץ לבית הספר, נניח - בחופש הגדול? עד כמה תלמיד יכול לבחור את המשימות שלו מתוך מאגר אדיר בכל זמן ללא תלות במורה?

הרשת מלאה בתכנים טובים יותר וטובים פחות.
כיצד ידע האח שיושב עם אחותו הקטנה במה כדאי לו להשתמש?
כיצד ידע ההורה באיזה סרטון חשוב להתמקד קודם?
יש תוכן של משרד החינוך (עבודה ראויה ונפלאה, חשוב לפרגן) ולצדו חשוב לצרף תוכן רחב יותר ממקורות נוספים, משימות לימודיות מגוונות ועוד.
מעבר לכך, חשוב לשאול את הילדים וההורים כדי להבין את הדברים האלו חשוב וכדאי לבצע מחקר חוויית למידה של תלמידים והורים:
כיצד הם לומדים תוכן?
האם מלמדים מהראש?
האם נעזרים בתוכן? אם כן – באיזה תוכן נעזרים?
חשוב לזכור שגם הורים שמסייעים לעתים מסייעים כמו שהם עצמם למדו לפני 20 ו-30 שנה.
לכן חשוב גם להנגיש עבורם תכנים שיכולים לסייע להמשך הלמידה בבית.

ככה, דרך אגב, עובדים בחברות היי-טק. מנסים להבין את חוויית המפגש של הצרכנים עם המוצר.
ככה זה צריך לקרות יותר גם בבתי הספר.

נכון, אנחנו לא רוצים להפיל הכל על ההורים ובטח לא על מורים פרטיים, אבל כרגע, באופן שבו המערכת בנויה, הלמידה מתבצעת גם בחוץ. גם לו הכל היה מושלם בבית הספר, הלמידה הייתה מתרחשת במרחבים נוספים. אז למה לא להנגיש?

פינוי זמן לתהליכי למידה איכותיים יותר 
זיהוי מרחבי הלמידה השונים, הבנת טיבם והקשר המתקיים ביניהם – כל אלו מבטיחים הבנה טובה יותר של תהליכי הלמידה של התלמידים ויכולת לחזק אותם בצורה יותר אפקטיבית.
אולם גם אם אין לנו יותר מידי זמן לנתח כל מרחב כי אנחנו המורים עמוסים לעייפה בכל כך הרבה דברים (ובחיאת, בוא, אני עסוקה בכלל בלהבין מי בבידוד וכמה תלמידים ומורים יהיו היום בבית הספר) עדיין אנחנו יכולים להקדיש זמן כדי ליצור מרחב הנגשה.
מרחב פשוט, לא מורכב, בו אנחנו מארגנים תוכן תומך למידה עצמאית, וגם כזה שמכיל טיפים למנחי הלמידה האחרים – הורים, אחים וכו'.
סביר מאוד להניח שרוב התוכן כבר קיים, רק צריך למצוא אותו, לארגן אותו ולהנגיש אותו לכולם.
לא לשמור אותו אצלנו – לפתוח, להנגיש.  

כשאנחנו שומרות אותו אצלנו – אנחנו דואגות לשיפור ההוראה 
כשאנחנו מנגישות אותו לגמרי – אנחנו תומכות בלמידה

כך תלמידים יכולים ללמוד תוכן גם בעצמם, ואנחנו המורים יכולים לפנות זמן לפגוש יותר תלמידים ולסייע להם בלמידה:  
כן, במקום לעבוד רק עם 20% המתקשים, להתחיל לעבוד עם 50% מהכיתה באופן פרטני. 
אני יודע שזה אפשרי כי בזכות הנגשת תוכן שבוצעה אצלי בבית הספר התאפשר לי להנחות הרבה יותר תלמידים מבעבר – כן, דווקא בזמן הקורונה!  


לסיכום, יש לנו את התכנים, ומה שאין – אפשר לחפש. 

דרך אגב, שתפו את התלמידים וההורים, סיכוי סביר  שהם מכירים כל מיני מאגרים או ערוצי יוטיוב שווים. 
זה הזמן לארגן למליוני תלמידים, הורים ואחים בישראל תכני לימוד נגישים ומובנים.
משרד החינוך עושה עבודה יפה בעניין ובהרבה מקצועות יש כבר כמעט הכל.

אז מה עושים? מוסיפים חומרים ומשימות לימוד (אחרי הכל, גוגל ענק),
מצרפים המלצות איך לעבוד עם התכנים השונים,
ובעיקר מוודאים שיש מקום מאורגן שבו כולם יודעים שאפשר להיכנס וללמוד,
בלי סיסמה!
אחרי הכל זה תוכן לימודי עם המלצות למידה פתוחות לכולם, לא סודות גרעין.
האמת, זה יחסית פשוט מצד המורים כי אין הרבה עבודה לעשות, אבל האימפקט אדיר מבחינת ההורים והתלמידים.

כמובן, הדבר הבא הוא ללמוד לעבוד עם זה.

איך? נושא למאמר אחר.