רגש הוא שכל? על הצבעה פוליטית בישראל 2021


אז מדוע אנחנו מצביעים כפי שאנו מצביעים?

במדינת ישראל שנת 2021 עוד רגע עדיין מתקיים השיח שאומר שהמוצא שלך קובע את ההצבעה שלך. יותר מזה, שהמוצא שלך קובע אם תצביע לפי השכל (דבר הנתפס נכון וראוי וחשוב) או אם תצביע לפי הרגש (דבר שנחשב דבילי, מטופש, ירוד, רדוד וכו').

הגדיל לעשות עיתון "הארץ" שפרסם לאחרונה שני מאמרי דעה משני הכיוונים, האחד כתגובה לשני.
בראשון שרון שטרית שאל מדוע מזרחים ממשיכים להיות נאמנים בכל מחיר לנתניהו.
בשני הגיב עידן ארץ ושאל מדוע ממשיכים אשכנזים להצביע למי שדופק אותם.
בקיצור, השיח בנושא הצבעה חי ובועט. את הטענה בדבר הצבעה רגשית, לרוב של מזרחים, אני שומע הרבה בכיתות ובדיונים פוליטיים.

מטרת מאמר הדעה הממוצע באורכו הזה אינה להפריך את הטענות האלו.

מטרתו היא בעיקר להציע למורה לאזרחות, לתלמיד/ה, למהנדס/ת, לחבר/ת הכנסת, לנהג/ת המשאית, לסדרנ/ית בקולנוע (שאמן כבר יחזור) ובכלל לכולנו – רשימת שאלות שיכולות לסייע לנו להבין קצת יותר את עצמנו.

נתחיל באמונה האישית שלי: כולם מצביעים מרגש. כולם.

גם אם הם מספרים לעצמם שהם רציונליים ומצביעים באופן מושכל. כולנו. כן, גם אני. 

רגש כמובן אינו עדות לפסילת ההצבעה, אלא בסיס להתבונן בה בצורה טובה יותר. רגש יכול גם להשתנות עם השנים. הוא מושפע משלבים שונים של אדם בחיים, ממפגשים עם בני אדם שמשפיעים עליו וכן – לשכל יש השפעה כמובן על השיקולים הללו. מפגש עם מידע רלוונטי יכול להשפיע רבות ואי אפשר לזלזל בו.

אולם בסופו של דבר, לפחות בישראל, נראה שההצבעה היא יצרית מאין כמותה – ולכן כולם מצביעים רגשית: שמאל, ימין, מרכז, חילוני, דתי, חרדי, ערבי וכו'.

יתרה מכך, קמפיינרים מומחים להנדסת רגשות: לא סתם משקיעים נבחרי ציבור לא רק במסרים, אלא גם בצבעי השלט, בתמונות, בגודל הפונט, בזווית הצילום. זאת עושים פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית.

למה? כי גם הם יודעות ויודעים שמסרים שכליים לבדם לא מספיקים לנצח בחירות, גם לשם שמירה על הכוח האלקטורלי הקיים שחי בקיבוץ או ברמת אביב, זה דוקטור זה פרופסור.


הם מודעים לכך – מה לעשות – שצילום X מוריד, וצילם Y מעלה. למה? כי ככה זה עובד. עניינים רגשיים המושפעים מלחיצות שונות במוח. גם חזרה פבלובית על סיסמאות עושה את שלה - לא בהכרח בגלל שהן נכונות, אלא פשוט בגלל החזרתיות.

מעבר לכך, הנה רשימת שאלות ששווה שנשאל את עצמנו לגבי העמדה הפוליטית שלנו, לפני שאנחנו רצים לומר שתומכי הצד שכנגד מצביעים על בליינד ממניעים נלוזים. אז הנה, בבקשה: 

  • מהי המפה הפוליטית בתוך המשפחה שלי?

  • עד כמה העמדה הפוליטית בתוך הגרעין המשפחתי הצר והרחב שלי מגוונת? האם יצא לי להקשיב לויכוחים פוליטיים בבית או שכולם זימרו את אותה עמדה?

  • אם התקיימו ויכוחים פוליטיים, כיצד הם הסתיימו? האם ויכוח פוליטי גרר נתק במשפחה או שהצלחנו לשמור על יחסים תקינים למרות ואולי בזכות הויכוחים הפוליטיים?

  • מה העמדה שלי כלפי סמכות? כיצד אני רואה סמכות באשר היא – הורית, בית ספרית, מפקדית, מנהלית? האם אני נוטה לעימותים עם סמכות או לא? (חברו את השאלה הזו לקודמותיה וכך ניתן להבין שמרד בסמכות הוא גם מרד בעמדותיה הפוליטיות)

  • מה מצביעים בחוג החברתי שבו אני נמצא/ת כעת או רוצה להיות בו? האם לעתים הרצון להשתייך לקבוצה הזו גורם לי לטשטש התנגדויות שנראות לי מינוריות אל מול "התמונה הגדולה"?

  • מיהו/מיהי המודל לחיקוי שלי? מדוע?

  • מהי חוויית המפגש שלי עם הממסד המדינתי או הפוליטי? זוהי שאלה למשל שתלמידים יתקשו לענות עליה, אבל למבוגרים יש יותר מידע בהקשר הזה: כיצד חוויתי את המפגש עם מערכות הממסד? מערכת החינוך, עם צה"ל, המשטרה, בתי המשפט, האקדמיה, הרבנות, מקומות עבודה, ועוד.

  • כמו השאלה הקודמת - רק לגבי קרובי משפחה: מהי חוויית המפגש של האהובים בחיי עם מערכות המדינה? 


  • עד כמה אני עוקב/ת ברשתות החברתיות אחרי פוליטיקאים שאינם מהזרם שלי? אם פחות – מדוע? האם יש לכך קשר לחשש חברתי שמא איראה עוקב או תומך באימרה של פוליטיקאי/ת כזה או אחר/ת?

  • מהי הזהות שלי? המינית, הדתית ו/או לאומית ו/או מסורתית?

  • מה מתחבר אצלי אסוציאטיבית לחיבה ואהבה, לתחושת ביטחון ובית?

הרגישו חופשי להוסיף עוד שאלות.

יש שיאמרו אולי שייתכן ששאילת שאלות "מיותרות" כאלו גורמת לטשטוש הויכוח הפוליטי ולעיקור היכולת לבטא עמדה פוליטית באשר היא.

אז אני לוקח את זה למקום אחר: הבדיקה העצמית מובילה לבירור עמדות פוליטיות עמוק יותר. בדיקה כזו מובילה לרגעים של שקט חיצוני, אולם לרעש פנימי. השקט החיצוני הזה, יודע כל מורה, הוא הרגע שבו מתרחש תהליך משמעותי יותר של בדיקת עמדות.
בשקט הזה יש משום פיוס רגעי, הקשבה והכלה של כל העמדות במרחב.

בשקט הזה, לרגע, אנחנו שמים את הרגש במרכז ומתבוננים בו, בבחירות שלנו בחיים באוסף כל החוויות שלנו שמתנקז לעמדה פוליטית (שהיא רק מימד אחד מהאישיות המגוונת יותר שלנו). לא בזים לרגש, פשוט מבינים שהוא בסיס חזק שמניע את כולנו כאחד. 

אוי, כמה שזה חשוב – דווקא אצלנו כאן. 
מה לעשות, יש רגעים שבהם שקט איכותי והקשבה לרגש הם אקט פוליטי ראשון במעלה..