על פסח, חירות, בחירות ודפנה ארמוני (חג פסח כשר ושמח!)


אז איך ללמד ילדה בת 4 מהן בחירות?

ביום הבחירות נסעתי עם בתי בת ה-4 לקלפי.
במדינה דמוקרטית תקינה, בגיל שלה הייתה אמורה לראות קלפי פעם אחת. במציאות הפוליטית המוזרה שלנו זה הפך להיות נוהג.

התחלנו קצת לעבור על אותיות, ותוך כדי הנסיעה ניסינו יחד לזהות את האותיות בשלטים של המפלגות המתמודדות.
הנה א' ב"אמת", הנה ט' של הציונות הדתית.

תוך כדי נהיגה חשבתי לעצמי - אוקיי, איך אני מסביר לה, לפלא הזה ששרה שירים של דפנה ארמוני במושב האחורי, מה זה בחירות?
אני, כבוד המורה לאזרחות, אמור להכיר את המנגנון, יש לי אלף מתודות להנגיש את העניין.

קטן עליי, לא?
אז רציתי להתחיל להסביר במלוא הפאסון, אבל המוח שלי אמר לי שזה מסובך קצת. אז לא אמרתי. חשבתי על עוד משפט, אבל גם הוא נראה לי מורכב. הוא נשאר לי בגרון.

האמת, אני לא באמת יודע.

אז מה זה בחירות בכלל?

לקחתי לעצמי דקה.
עוד אחת.

תוך כדי זה מתיישבת לה בתודעה תובנה מהותית: ההסבר הזה שאני מסביר לה הוא ההסבר שלי לעצמי את עצמי, האופן המזוקק ביותר שאני מבין בחירות. בחירת המילים, הדימויים, ההפשטה – זה משהו עמוק יותר, הרבה יותר ממה שהיה נראה לי בהתחלה.
כל אחד מאיתנו, אם יחשוב על האופן שבו הוא מציג לילד/ה שלו את המציאות, יבין שזה האופן שבו אנחנו חווים אותה.

אם בחרנו להציג את הבחירות כעניין טכני של בחירת פתק, ככה אנחנו רואים בחירות – הליך טכני שהוא בבחינת חובה אזרחית וצריך לקחת בו חלק.
אם בחרנו להתמקד בחשאיות שמאחורי הפרגוד, ככה אנחנו רואים את הבחירות – כמקום שבו קיים חופש מחשבה ובחירה אמיתי.
אם נבחר להציג זאת כמאבק בין כוחות שונים – ככה אנחנו רואים את הבחירות.

זה לא רק "הסבר בשביל הילד/ה" – זאת המהות הסובייקטיבית שלנו.

אז מה בחרתי לומר לה?
בחרתי לספר לה שבבחירות אנחנו בעצם הולכים לבחור מי יעזור לנו. במדינה שלנו יש לנו, האנשים, כל מיני בעיות – ויש כל מיני אנשים שמציעים לעזור, כל אחד בדרך שלו.
אז מה אנחנו עושים בבחירות? בוחרים מי יעזור לנו, מי אנחנו חושבות וחושבים שיעשו את זה הכי טוב.
יש כאלו שבוחרות בבחור הזה שקוראים לו יאיר לפיד עם האות "פ"
יש כאלו שבוחרים בבחור הזה סמוטריץ' עם האות ט'
יש כאלו שבוחרות בראש הממשלה נתניהו... נכון, זאת האות ל' בסוף!

הרבה אנחנו מדברות ומדברים על פסח, על תודעת העבדות והשעבוד לתפיסות שונות לגבי כל מיני דברים. אפשר להוציא את העם ממצרים, אבל קשה יותר להוציא את מצרים מהעם – כך אני נוהג לעתים לומר לתלמידיי (בבחינת להוציא את השכונה מהבן אדם וגו')
לצערי, אני חושב שהתרגלנו, על רקע המצב הפוליטי המורכב במדינה שלנו, לראות בבחירות משהו בזוי והזוי.
את החירות שלי, לקראת חג הפסח השנה, מצאתי בנסיעה הזו שבין רחובות לקלפי במזכרת בתיה – המקום שבו בחרתי במודע להסביר לקטנטונת שבחירות זה דבר טוב, שיש אנשים שרוצות ורוצים לעזור, כדי שלנו יהיה כאן טוב יותר. במהות, מתחת לכל מעטה הציניות ודרכיו של הכוח שהקטנטונת עוד תלמד בהמשך חייה, במהות יש משהו טוב, הבחירות במהותן הן דבר טוב, וכן – אני מאמין שנבחרי הציבור ברובם הם אנשים איכותיים וטובים שרוצים להשפיע ולעזור (נכון, יש כאלו שהעזרה שהם מציעים, ואולי הבעיה שהם מגדירים מלכתחילה – זה ממש לא הכיוון שלי).
עכשיו מתחיל המסע להרכבת הממשלה. תחת מעטה ציניות וביקורת ציבורית (מוצדקת) על המערכת הפוליטית. חירות, לפחות בחלקה, היא לזכור שאמנם המנגנון הזה אינו אמור להיות בשימוש כל כך הרבה, אבל הוא מנגנון חיובי – ושמרבית הנוטלים בו חלק גם הם כאלו, גם אם אנחנו לא מסכימים עם דרכם (בכלל לא).

מעבר לכל הניתוחים והפלפולים, חירות היא בבסיסה אופטימיות. 

וואו, כמה אנחנו צריכים ממנה היום.

ובכנות...

אבא, אולי די עם זה? שים לי "היא תיקח אותך".

צודקת, גם זו חירות.

חג פסח כשר ושמח.

(תמונה: Youtube)