לעלות על התיבה



ככל שהימים מתקדמים אלינו

ברור שהקורונה מביאה איתה משהו חדש

מצב לא מוכר ומטלטל.

מבול.

נחשול אדיר של מים שיטלטל את הלמידה הממוסדת כפי שאנחנו מכירים אותה.

מה שנראה היה בעבר כתרחיש אימים, נראה יותר ויותר כמו תרחיש אפשרי לגמרי.

כל תהליכי הטמעת השינויים הפדגוגיים והטכנולוגיים צריכים לעבור בחינה מחודשת.

והבחינה הזו צריכה לקרות מעכשיו לעכשיו.

נגיף הקורונה מביא איתו את הצונאמי הגדול שיטלטל את המערכת.

והתיבה, תיבת נוח - התיבה היא הלמידה הרשתית.

התיבה שתאפשר את הלמידה היא יכולת העבודה ברשת.

למידה במרחבי וידאו, בענן, במשחוק, במרחבי הרשת.


אני לא יודע לכמה זמן הקורונה יהיה איתנו כאן, אני מקווה שכמה שפחות.

אולם עד היום העלייה על תיבת הלמידה דרך הרשת הייתה איטית.

האיילות כבר עלו על התיבה מהר

גם הברדלסים.

אל איי החדשנות האלו שלחו שוב ושוב את המצלמות.

האיילות והברדלסים נראים טוב.

הם טובים לסגירת חוזים, להשגת תקציבים.

אבל יש עוד כאלו שנותרו מאחור, 

רבים רבים, 

כאלו שבכלל לא נמצאים על התיבה.

כאלו שמעדיפים את היערות ולא מבינים מה הסיפור

כאלו שגוררים רגליים באי חשק מופגן.

חשוב להבין ולהסביר 

גם לאלו שמזלזלים בעניין 

את המשמעויות העמוקות של המבול הזה:  


צריך להסביר שמורים שלא ידעו ללמד ברשת, לא יוכלו ללמד.

שכל מערך הבחינות צריך לעבור רה-ארגון.

שאי אפשר לעשות בגרויות בלמידה רשתית וצריך למצוא הערכה אחרת לגמרי.

שהמצב הזה אמור לגזור בנייה אחרת של יחידות משרד החינוך.

כל תפיסת החינוך צריכה לעבור שינוי.

פתאום הקומדיה "הפסיכולוגית" של התאגיד נראית כאופציה רלוונטית לגמרי למערך הייעוץ הבית-ספרי.

זו לא רק למידה אונליין. זה החינוך כפרופסיה.

איך עושים בנאדמיות ברשת?

איך מלמדים היסטוריה ברשת – אבל רק ברשת? נטו נטו?

איך מתרגלים משוואות ריבועיות?

איך שומרים על התלמידים בתוך תהליך הלמידה? 


צריך למצוא את הדרכים לפנות מקום לכולם על תיבת הלמידה ברשת.

בקומות העליונות לתת לברדלסים ולאיילות להשתעשע בחדרים המרווחים

ובקומות התחתונות לתת לאחרוני העולים את הכלים הבסיסיים להיות חלק מהתיבה.

זה הזמן לחשוב בקול רם ובהיר:

איך תיראה ההערכה בלמידה רשתית מוחלטת?

בלי מבחנים? בלי בגרויות?

איך ייראה שיעור סטנדרטי? מה הוא יכלול?

איך תיראה הכיתה?

איך מקיימים חינוך ממוסד במצב שבו הפיקוח נחלש?

איך מקיימים קהילה של משמעות ברשת?


האמת? אני די אופטימי.

אני רואה את הדברים האלו מתרחשים כבר עכשיו,

את עלה הזית והקשת בענן באופק.

אני רואה כאן הזדמנויות מטורפות לשיתופי פעולה.

ברור שמתישהו נחזור לבתי הספר.

נחזור ליבשה.

לכיתות, לשעות, לצלצולים, להפסקות.

אבל גם ברור שהלמידה שאחרי המבול לא תוכל להתקיים באותה דרך.

אז עכשיו כל איש חינוך ישאל עצמו את השאלה הפשוטה,

כל אשת חינוך תעמוד מול המראה ותהרהר

השאלה שפשוט אי אפשר להתחמק ממנה

אי אפשר לדחות


האם אני מלמד ברשת?

האם אני עושה את הצעדים הראשונים?

נחשול המים מתקרב

אפשר להריח את ריח המים

להרגיש את האדמה רועדת

להרגיש פחד קל, ואולי התרגשות, שמתחילים להתנגב ללב


האם,

האם אני עולה על התיבה?


שבת שלום.