למידה מרחוק OUT; למידה רשתית IN


אז שמעתי אומרים שהלמידה מרחוק נכשלה.

בכל פרמטר.

לא מספקת את הסחורה.

לא מביאה את התלמידים.

לא פותחת את המצלמות.

מתחילת האירועים האחרונים כולם מדברים על למידה מרחוק שרחוקה מלהיות למידה.

הסכימו רבים וטובים (מזמין לקרוא את עמי סלנט, רחל ארליך, עמוס רבן, גיל גרטל וליאור דטל ועוד רבים וטובים) שהזום לבדו הוא מאום וכיוב' ושות' ובניו.

אני חושב שמוקדם לומר אם הלמידה הצליחה או לא. ממש מוקדם.

מה שבטוח הוא שמפעילי הלמידה הזו הם אלו שצריכים ללמוד. אני מדבר על כולנו.

יש הרבה התייחסויות לפרקטיקות שונות ומגוונות והשטח מתחיל להבין מה עובד ומה לא.
אני רוצה להציע מיקוד לצורך הבנה מהירה יותר של הפער, וגם ההזדמנות שעומדת לפתחנו.

זה מתחיל מהשפה, שפה שבוראת מציאות, מציאות שמכתיבה תפיסה שלמה של הפעלת למידה.

רוצה לומר – די עם הלמידה מרחוק. די.

זה 2008.

זה כמו לדבר על גורדי כשיש גוגל.

זה מכתיב תפיסה גאוגרפית של ריחוק בין המורה לתלמידו.

ולכן, בבסיס – למידה מרחוק עוסקת בריחוק שבין מורה לתלמידו.

אבל זה בכלל לא העניין.

במקום שהחשיבה תתמקד בפער שבין המורה לתלמידו

היא צריכה להתמקד בזמינות של האינטרנט עבור הלומד.

חברים, זה נשמע סמנטי, אבל זאת תפיסה אחרת לגמרי של הלמידה.

בלמידה מרחוק, יחסי מורה – תלמיד במרכז, ומכאן הזום הופך להיות מרכז הלמידה.

מכאן קצרה הדרך לדיון עיקש סביב פתיחת המצלמות.

מכאן עסוקים הצוותים ביצירת חומרי למידה מגניבים לזום שעות על גבי שעות.

כי הוא העיקר. כי למידה מרחוק. 


עכשיו בואו נתחיל לדבר למידה רשתית.

כן, זה יהיה קצת קשה, נתקן את עצמנו מידי פעם, אבל ככה זה עם שינויים תודעתיים. 

להתחיל להרגיל את עצמנו - למידה רשתית, למידה רשתית


במרכז הלמידה – למידת התלמיד מהרשת.

הלמידה צריכה להתבצע באמצעות הרשת, והיא צריכה לעמוד בלב העניין.

למידה עצמאית מהרשת.

כלומר – בלב העשייה הבית ספרית צריכה לעמוד מערכת הנגשה של תוכן ברמה גבוהה.

כל שאר כלי העזר צריכים להיבנות סביבה ולשרת אותה, לרבות שיעורי זום, תגבורים ובניית קבוצות למידה.

צריך להינתן מסלול עצמאי למי שרוצה בכך עם הנחייה אחת ל...

מסלול למידה קבוצתי למי שרוצה בכך עם הנחייה אחת ל...

יש למנות תלמידים אחראי הנגשה שיסייעו לאלו שמתקשים עם מערכת ההנגשה החדשה להתמצא בה.

משאבי בית הספר האנושיים יופנו ב-70% ל-30% המתקשים.

צוותי הייעוץ ישבו צמוד על הכיתות הרגילות כדי לוודא שגם המתקשים בהן לא ילכו לאיבוד.

קבוצות מנטורינג ייבנו לצורך חיבור אנושי שמהותי בלמידה רשתית: מעקב אחרי מטרות ומשימות, בדיקת מה נשמע וכמובן מעבר. 

את השיטה יש לשתף עם ההורים, התלמידים והקהילה כולה כדי להפנים את הרעיון.


הלמידה הרשתית במרכז, וכל השאר הם מנגנוני תמיכה. כן, גם המורה.

כך מפרסם כל מורה מראש את התגבורים שייתן עם הנושאים של כל אחד.

התלמידים מחליטים אם להירשם או לא – ויש כאלו שזה לא לבחירתם.

בתגבורים מדליקים מצלמות (אם זה חשוב למורה, לטעמי זה חלק מאינטראקציה, כדי להזכיר לתלמידים שהמורים אינם רק נותני שירות אלא בני אדם שיש לקיים עמם תקשורת בריאה).

המורים נותנים את אותן שעות בדיוק ושומרים על משרתם, רק שהפעם השעות תהיינה אשכרה אפקטיביות.

ועכשיו רק נותר שמשרד החינוך יכתיב את שינוי הז'רגון וידחוף מהלך לגרום לזה לחלחל.

בקיצור, כשמודדים למידה מרחוק – רק מעצם הנחת היסוד הגלומה בה, סופה להיכשל.

כשמודדים למידה רשתית על פי המבנה שלה, היא עוד עלולה להצליח.