ותודה לגננות: מה עושים כשהגן סגור?


אז השבוע הילדה שלנו חזרה לגן החדש.

מדובר בגן עירייה שהיא לומדת להכיר. 

בסבב הראשון כבר היינו בעיצומו של שלב ההסתגלות. 

אתם יודעים - בכי לפרקים, בקרים שאתה לא יודע איך תתחיל אותם וניסיון להימנע מכניסה לצהרון ככל האפשר. 

ואז סגר. ושוב חוזרים. 

וזה קשה, וואלה זה קשה.

ואנחנו כאן מתמודדים עם האוצר שלנו.
מה קורה עם הגננות שצריכות להכיל ולהנחות את התהליכים האלו עבור כל כך הרבה ילדים קטנים שסט הכלים הרגשיים והקוגנטיביים שלהם מוגבל? עזבו את הילדים - להכיל גם הדאגות של ההורים החרדים לא פחות מכל התהליך הזה? 

בקיצור, כבוד לגננות ולצוות הסייעות. המאמר הזה מוקדש לכן.

גם בגן הקודם ובעיקר עכשיו אני רואה את הדאגה הגדולה של הצוות לילדים, הניסיון לתת לכולם את ההכלה בתקופה הכל כך לא פשוטה הזו. צוות, אל תשכחו את עצמכן.

בתור מישהו שמנחה תהליכי למידה רשתית וגם מלמד בעל-יסודי עם ילדה קטנה בבית, יצא לי לחשוב  לא מעט איך מפצחים את עניין הגנים בתקופה של סגר. יצא לי לחשוב על כמה דברים וגם להיחשף לרעיונות מעניינים ברשת. 

הנה כמה דברים שאני רוצה לשתף בתקווה שיסייעו לכולנו לעבור את הסגר בצורה הטובה ביותר. מוזמנותים להגיב, לשתף, להוסיף רעיונות משלכן/ם.

מהנחיית ילדים להנחיית הורים

הרבה גננות כבר הבינו היטב מזמן שעבודה דרך הזום ממש לא עובדת עם ילדים. זה מקרטע עם מבוגרים, אז עם ילדים קטנים עוד יותר.
במקביל, בתקופת סגר הדמות המרכזית שנמצאת בבית היא ההורה. בהיעדר יכולת לקיים למידה בשיחות וידאו, הופך ההורה לגננ.ת דה פקטו. מה הבעיה? אין לו ידע וכלים להתמודד - עם עצמו, עם הילד, עם הג'ינגול בין המשימות בעבודה לבין הילד. 

כן, יגיד לכם כל הורה שהסגר הוא תקופה קשה שבעתיים - כי הפעם אתה חוטף את המחיר של צורת החיים שלך אל תוך הפרצוף.
אתה יושב לעבוד בחדר, ומעבר לדלת הילד שלך רוקם קשרים חברתיים עם סמי הכבאי.
הוא יושב שעות על הספה, ולך זה יושב שבועות על הלב.

לכן, הקשר החשוב ביותר בתקופה הזו הוא בין הגננות לבין ההורים. את זה כולם יודעות ויודעים.
זה מוביל אותי לשלב הבא.

מיפוי מיפוי מיפוי

גננות, קבלו טיפ משוגע שלדעתי כל הורה יחתום עליו: אנחנו צריכים אוזן קשבת ופתרונות מתאימים לצורת החיים בסגר.  

הממשלה לא נותנת את התחושה הזו, מקומות העבודה בחלקם כן ואחרים לא (אם הם פועלים בלבד). אנחנו יודעים שעלינו לדאוג לילדים, אבל איך עושים את זה כשעובדים מהבית?

לכן גננות יקרות (באמת), אני מציע למפות את המצב בבתים כדי לקבל תמונה יותר נכונה של מצב הילדים והתא המשפחתי. זה די פשוט:
מריצים טופס גוגל בין ההורים ומבקשים לכתוב שדות כמו שמות הילדים וההורים, טלפונים, כתובת מגורים, מקצועות ההורים, שעות העבודה שלהם, ותיאור המצב בבית באופן כללי. שתפו מלכתחילה את ההורים בכך שהמטרה שלכן היא ליצור עבורם את השלב הבא. 


תוכנית מותאמת אישית

לאחר שביצעתן את המיפוי וקיבלתן תמונת מצב של הבתים השונים, נסו לבנות תוכנית עבודה אישית עם הילדים לפי המגבלות בבית, משהו שבאמת יקל על ההורים ויסייע להם להרגיש טוב יותר, ולילדים להרגיש נעים יותר. אני באמת מאמין שלגננות יש את היכולות האלו ואת הניסיון הזה.
קבעו באופן אישי עם ההורים כך שיתאים גם ללו"ז שלהם. הדגישו שזה משהו עבור הילד/ה וכדי לחשוב ביחד על פתרונות למצב הלא הגיוני שההורים נמצאים בו ומתוך אכפתיות כלפי ההורה - ואז גם הילד.

ימי עבודה = ימי הנחייה

את ימי העבודה בגן נצלו לפגישות אישיות עם ההורים כדי לשבת על התוכנית האישית לבית. חלקו את העבודה ביניכן ושבו עם כל משפחה בזום והציעו רעיונות למבנה יום "שגרתי" בסגר והקשיבו לחששות של כל הורה. יש סגר, אז יש לכן יותר זמן פנוי (אני חושב, לא?)

הערה חשובה: אתן מכינות סרטונים מצוינים על הפעלות - ניחוש פרוע שלי שיוטיוב מפוצץ בשירים, סיפורים ורעיונות. במקום ליצור חדשים משלכן, אפשר לשבת ולהכין רשימת סרטונים לחודש הקרוב. חבל על האנרגיה והזמן. יש לכן יכולות רחבות וגבוהות יותר. תנו לרשת לעשות את שלה, והביאו את הערך הייחודי שלכן לשיח עם המשפחות.

 

שינוי התפיסה, מיפוי המצב, בניית תוכנית אישית ומעבר לימי הנחיית הורים פרטנית יסייעו לחיזוק הקשר עם הילדים וההורים, ליצירת קשרי אמון עם הגן ולחיזוק מעמדו בתוך הקהילה. כבוד גדול לגננות בתקופה הזו, בטח לאלו שכבר פועלות במישורים השונים ומעלות רעיונות יצירתיים לפתרון המצב.   

וכמובן בהצלחה לנו בסגר הבא.