המכללות להכשרת מורים - הסימולטור של השינוי בחינוך


איזה שינוי היינו שמחות ושמחים לראות במכללות להכשרת מורים? 

שאלה גדולה וחשובה. 

לפני זמן קצר סיימתי להשתתף בהאקתון וירטואלי מצוין שהובילו ד"ר צביה אלגלי וד"ר הדס דקל ממכללת סמינר הקיבוצים  וטלי אשר מתוכנית אלומות. ככה על הדרך הייתי מנחה-משתתף של קבוצת שיח ביחד עם ד"ר אדם הישראלי המדהים שזכיתי ללמוד אצלו.
פתאום צצה לה רונית דגן מחותם, כיום שפיצית בתחום הכשרת מורים,
גילי רומן שקצרה היריעה, ועוד רבות ורבים, טובות וטובים.
בהמשך הצטרפתי כמשתתף לקבוצה של ד"ר מאיה ויזל החדה כתער בנושא לומד/ת עצמאי. נאמרו כל כך הרבה דברים מעניינים במפגש הזה. אציג כאן את התרומה שלי לשיח, הרעיונות שהיה לי חשוב לשתף עם החבר'ה המעולים האלו - שכוללים אתכם.

איך זה מרגיש להיות מורה? 
אחד הדברים המורכבים להנחייה במכללות להכשרת מורים הוא החווייה של מורה בתחילת דרכו במערכת גדולה כמו מערכת החינוך. לעתים, תלוי במורה, הדיסוננס גדל עד כדי בלתי ניתן לגישור:
הפער בין חוויית הלמידה כסטודנט להוראה, לבין החווייה כמורה מתחיל. אנשים חושבים הרבה על הכיתה, אבל בואו נדבר על פינת הקפה - לעתים ללא קפה, על היררכיית השולחנות בתוך חדר מורים (שתמיד אני מקפיד להפר), על התחושה של העבודה ללא הפסקה מבלי לאכול משעה 08:15 עד 15:30. וזאת רק ההתחלה.בעיניי. לכו תסבירו לאחרים טיול שנתי של שבוע עם 300 בני ובנות 16 וחצי תחת אחריותך.

המכללות כסימולטור של המערכת
בייחוד בתקופה הזו, חשוב שהמכללות להכשרת מורים תהפוכנה לסימולטור של מערכת החינוך.
את הלמידה אנחנו כבר מבינים שאפשר לקיים באופן עצמאי.
ידע הוא משהו שאפשר לצמצם את הזמן המוקדש לו, או לנהל אותו אחרת. בעיניי, חשוב שהמכללות יתמקדו בהדמייה של בית ספר בפנים - סטנדרטי ולא מתקדם במיוחד, בו צריכים ללמוד הסטודנטים.
חשוב שנתח גדול יותר מהשבוע יוקדש לצפייה בתהליכי ההוראה והלמידה המתקיימים בבתי הספר. דרך אגב, לאה שישבה איתנו בפאנל אמרה את זה: להקדיש נתח מהלמידה של הסטודנטים לצפייה אנתרופולוגית בחווייה הזו שנקראת בית הספר.
אם תרצו - בכל שבוע לומדים ידע אחר באופן עצמאי, ומוצאים כיצד הוא רלוונטי למפגש עם בית הספר.
אני מדמיין לי סילבוס מסודר עם מאמר תיאורטי ובית ספר מדגים. ככה לכל נושא.

תרגול תלת שנתי של הובלת שינויים
יותר מכך, חשוב שמכללות להכשרת מורים תהיינה מקום של אימון בהובלת שינוי חינוכי.

בראש שלי אני מדמיין מצב של תהליך שינוי תלת שנתי:בשנה הראשונה לומדים התלמידים יסודות תיאורטיים חינוכיים עם זיהוי הכשלים שיש בבית ספר רגיל. הביקורים בבתי הספר יתמקדו בזיהוי הכשלים האלו וניתוחם.

בשנה השנייה ילמדו התלמידים סיפורי הצלחה וילמדו לזהות את האלמנטים שהובילו להצלחה החינוכית הזו. גם כאן יצמידו זאת הלומדים לידע התאורטי ולמידתו. ד"ר הישראלי סיפר לנו על הניסיון שלו בביקורים מסוג זה ועל הרצון להגביר אותם.

בשנה השלישית הסטודנטים יקבלו בית ספר דמיוני (עולמות וירטואליים כבר אמרנו?), או אמיתי לחלוטין מבחינה פיזית (נניח אגף בתוך המכללה או בית ספר שמוכן לקחת חלק במהלך) ויבנו בו התחלה של תהליך שינוי.
למה התחלה? כי שינוי בית ספרי לוקח לרוב הרבה יותר משנה וחשוב להנחיל זאת לסטודנטים. זה כך עם בני אדם - עם תלמידים, עם מורים ועם מערכות רחבות יותר.
בשנה השלישית ילמדו הסטודנטים גם על דברים בסיסיים יותר בהתנהלות בית הספר: על הקהילה, על ההתנהלות התקציבית, על בניית המערכות, על הכפיפות לחוזרי מנכ"ל, על השותפים שניתן לרתום לצורך הובלת השינוי, על עצמם - איך הם מרגישים בתוך הפאזל הזה?
אח, כמה המקום הזה חשוב.

חשיבות ההיכרות עם השפה
מעבר לשפה הפדגוגית של הכיתה, חשוב שהסטודנטים יכירו את השפה הבית ספרית של השינוי: את שפת התקציב, המערכת, גורמי הלחץ החברתיים. גילי רומן שיתף בקושי הגדול של מורים ומנהלים להבין את סעיפי התקציב החינוכי, אבן נגף גדולה ביכולת להוביל שינויים.
מעבר לכך, חשיבות ראשונה במעלה - מעל לכל דבר אחר - קיימת ביכולת של הסטודנטים להכיר את עצמם – באילו שינויים הם אישית היו רוצים להתמקד? עם מה דווקא נוח להם והיו רוצים להשאיר כפי שהוא?

יש שיאמרו שכך אנחנו מפתחים דור מורים שחצן שרק ימצא מה שרע עוד לפני שהתחיל לעבוד.

כל מי שהוביל/ה תהליכי שינוי יודע/ת שמתחילים אותם מהמקומות הטובים, ולאט לאט מגבירים את האור - כמאמרו של א.ד. גורדון.

אני מאמין שבכל מציאות אנושית יש טוב, בכל בית ספר, בכל אדם. המכללות להכשרת מורים צריכות להתמקד בהכשרת מורים שעסוקים במציאת הטוב והגברתו ככלי מרכזי בחינוך ובהובלת שינויים.

לו אני מנהל, הייתי מחפש כאלו אנשים.