"דרוש כפר שלם כדי לחנך ילד" – הצעה לשינוי תפיסת הלמידה ברשויות המקומיות.



לפני כמה ימים קראתי פוסט מעניין של אמנון רבינוביץ', איש חינוך מרשים הפועל בזירה הירושלמית, שם כתב מדם לבו על הקושי הגדול לראות חלקים מהנוער נוזלים לנו מבין האצבעות אל תהומות נפשם – חלקם אל תוך עצמם, אל החדר החשוך, אל הבדידות, האלימות, האלכוהול, הפורנו, הסמים.

אמנון, כמו חברות וחברים שלי, כותב על הצורך הגדול להפעיל את בתי הספר במהירות כדי לתת מענה לבעיה – וזאת אכן בעיה משמעותית.  

אני כמובן מסכים עם אמנון על מצוקת הנוער – בעיקר נוער בסיכון, אולם רוצה להציע מסגרת חשיבה אחרת לדיון העקרוני המתנהל כאן. אני מציע זאת לנוכח הקושי האדיר להתמודד עם הנחיות הבידוד המחייבות בבידוד כל אדם שבא במגע עם מאומת/ת קורונה, הנחיות שפשוט אינן מאפשרות הפעלה רציפה של מוסדות חינוך במתכונתם הנוכחית.

מסגרת החשיבה הזו רלוונטית החל ממשרד החינוך, עבור ברשויות המקומיות וכלה כמובן בבתי הספר – על מוריהם ותלמידיהם.

לשמחתי יש רשויות מקומיות שגם אם לא קוראות בשם המדויק לשינוי התפיסתי, כבר נמצאות במקום הזה ועושות נפלאות.

על מה אני מדבר? על הצורך להרהר בתפיסה הבסיסית שלנו שבתי הספר הם מרכזי למידה, ובתפיסה של הרשויות המקומיות את עצמן כמפעילות מוסדות חינוך.

תפיסה הרואה ברשות כמפעילת מוסדות חינוך רואה את מוקד פעילותה של מחלקת החינוך הרשותית בהפעלה של מוסדות חינוך, וכל השאר הם פתרונות זמניים עד החזרה מלאה של בתי הספר לפעילות רגילה. גם כל המערך המשפטי והעירוני בנוי לפי התפיסה הזו.
אין כמובן מה להאשים אף אחד כי כך היה עד תקופת הקורונה. דרך אגב, היום אנחנו גם רואים את היתרונות הרבים שבכך.

אולם כעת הגיע הזמן לחשוב אחרת, לבנות אחרת, ללמוד אחרת.

אני מציע מעבר מתפיסה של הפעלת מוסדות חינוך, לתפיסה של הפעלת שירותי ומרחבי למידה וחינוך. 

בתפיסה כזו הלמידה היא העיקר ואחריות הרשות לדאוג לתנאים לקיומה.
בידי הרשות המקומית, הרשתות והנהלות בתי הספר נמצאים צוותי החינוך שניתנים להפעלה כחלק ממערכת תמיכה בלמידה של תלמידים.

הלמידה תהיה רשתית עם תמיכה של מורים ותלמידים

היא יכולה להתקיים במרחבים מגוונים יותר.

כחלק מליווי אישי ותהליכי חינוך אנשי חינוך יגיעו אל התלמידים המבודדים הסמוכים אליהם

יחסי שכנות גאוגרפיים יהיו הבסיס לקבוצות למידה.

כאשר מדברים למידה ומבינים שהיא מתרחשת במרחבים רחבים הרבה יותר מבית הספר, מרחיבים בהתאמה את מעגלי השותפים לפעילות: מכניסים לתמונה את המתנ"סים, את תנועות הנוער, את המוזיאונים ועוד.

כמובן שהמצב הזה מצריך ניהול ברמה קצת אחרת, עם א.נשים שחושבותים אחרת.

תמיד אוהבים לצטט את הפתגם האפריקני שאומר כי "דרוש כפר שלם כדי לחנך ילד", יש שיאמרו כיום "כפר גלובלי".

ובכן, אני חושב שמעולם לא היה נכון יותר לממש את הפתגם הזה במלואו.