בואו נדבר על הקלטת שיחות וידאו


טוב, בואו נדבר על הקלטת שיחות וידאו.

בשפה המקצועית – בואו נדבר על מעבר תפיסתי מחשיבה פונקציונלית לחשיבה חווייתית.

כבר 8 שנים אני מוצא את עצמי נכנס לדיונים פדגוגיים עם כל מיני פרסונות סביב עניין הקלטת שיחות וידאו.

עוד בתחילת תקופת מיזם "לראות עולם" הרבה אנשים אמרו לי – למה לא תקליט את המפגשים? הרי ככה לא תצטרך להביא את המומחה כמה וכמה פעמים ואנשים יוכלו לצפות בהקלטה של המפגש.

גם עכשיו, על רקע הקורונה, יש כאלו בכל מיני פורומים שקוראים להקליט שיעורים המתקיימים בכיתה מתוך מחשבה שהתלמידים יוכלו תמיד לצפות בשיעורים המוקלטים אחר כך.

אז ככה:
חברים, שיחות וידאו ארוכות מוקלטות הן הדבר הכי – הכי! – משעמם ביקום. 
התלמידים שלכם לא יישבו לצפות בשיעור של שעה וחצי מוקלט בוידאו. שיעור וידאו מוקלט – לא ערוך, שהם לא חלק ממנו – לא רלוונטי בכלל.

זה תוכן ברמה נמוכה כל כך.

גם במפגשי וידאו (סטייל "לראות עולם") מה הטעם להקליט מפגש – אם כל מה שחשוב זה שהתלמידים בכל כיתה ישאלו את השאלה שלהם?
מה הטעם בשיחת וידאו מוקלטת – אם כל מה שחשוב בשיחה זה שהצדדים השונים בה לוקחים חלק?

הרי בסרטון מוקלט – הצופים גם לא לוקחים חלק וגם נענשים בסרטון נוראי.

למי שיחות וידאו מוקלטות כן רלוונטיות?
לרוב מי שמנחה את השיחה – מורה או מנחה - ירצה לצפות בשיחה כדי ללמוד ולהשתפר. אולי גם כמה תלמידים ממש להוטים, או כאלו שהשתתפו בשיעור סתם כי נחמד להם לראות את עצמם. אני מבטיח לכם שגם רובם לא יצליחו לשרוד.
זה גם יכול להיות רלוונטי אם לוקחים חלק קטנטן מההקלטה של שיחת הוידאו ועוטפים אותו עם עריכה מטורפת והופכים לתוכן שיווקי.

חשוב להפסיק לחשוב אילו פונקציות התוכן המוקלט משרת – ולעבור לשאלה איזו חוויה התוכן הזה מספק לצופה.

כאמור – שיחות וידאו מוקלטות זאת חוויית צפייה קשה ומייגעת. גם אם היא לכאורה "מספקת צרכי למידה", היא לא באמת.

זה כמו מפתחי מערכות טכנולוגיות לחינוך שעסוקים בליצור מערכת שעונה על כל צורך אפשרי ומלאה בכפתורים – ובטוחים שאנשים ייהנו להשתמש בה. ואז בפועל לא מבינים למה המשתמשים ממשיכים לרצות לעבוד עם מוצרי גוגל או מייקרוסופט.

בקיצור, גם מורים ואנשי חינוך צריכים לחשוב במאה ה-21 על חוויית המשתמשים.

מערכי שיעור לא יכולים להיות ארוכים ומייגעים, שיעורים מוקלטים לא יכולים לעבור את ה-10 דקות – וגם אז חייבים להיות ערוכים טיפ-טופ עם חשיבה תסריטאית וצילומית מאחוריהם.

רוצים שהתלמידים יצפו במשהו? עדיף שתקליטו את עצמכם בסרטון של 2 דקות מסבירים את העיקרון החשוב ותשלחו לתלמידים עם משימה.

כאן אני קורא לבצע כמה דברים:
1. להפסיק להקליט שיעורי וידאו ארוכים לצרכי התלמידים.
2. אם וידאו מוקלט למטרות למידה – מנות קטנות.
3. צפו ביוטיוברים או למדו קצת עריכת וידאו ברמה בסיסית.

4. משרד החינוך – המר את כל מאגר השיעורים המוקלטים לסרטונים בני 3 דקות. תחשוב קטן, מצומצם. חווייתי. לא פונקציונלי. משהו שאפשר לשלוח בוואטסאפ.

זה לא משנה מה אנחנו חושבים שקורה עם הסרטונים. נסה לפתח מנגנונים שמספקים נתונים על כמות המשתמשים שצפו בכל השידור ונתנו משוב עליו, ולא על כמות הצפיות בכללי.

5. לא מאמינים? קחו כל הרצאה ביוטיוב שלא אתם בחרתם לצפות (כפי שבבית ספר לא באמת שואלים את הילדים), לא משהו שבאמת מעניין אתכם – ועכשיו נסו לצפות בהרצאה או בשיעור מוקלט בשיחת וידאו בנושא. מי שמצליח לצפות ביותר מ-15 דקות יזכה לתהילת עולם.

בשורה התחתונה – כשיוצרים תוכן, אני טוען שהשאלה החשובה ביותר היא כמה אנשים נהנים ממנו ומפיקים ממנו תועלת, ולא כמה יכולים לדעתנו לעשות את זה.

במילים אחרות, בעידן שלנו (והאמת תמיד) חשיבה חווייתית היא היא חשיבה פונקציונלית.

שבוע טוב.