איך באמת יודעים שהיה שיעור טוב?


הרבה אנשי חינוך ולמידה שואלים את עצמם מהו שיעור טוב.

יש מורים שיגידו ששיעור טוב הוא שיעור שקט.

אחרים יגידו ששיעור טוב הוא שיעור שבו הצליחו להעביר את כל החומר.

יש כאלו שחושבים ששיעור טוב (ואוסיף חדשני) הוא שיעור שבו היה שימוש בטכנולוגיה.

אני חושב שאלו, כמו אלו, כמו אלו מחמיצים את השיעור.

הבעיה המרכזית עם כל העמדות האלו היא – שאי אפשר למדוד את ההשפעה על התלמידים.
אי אפשר לדעת מה התלמידים קלטו או לא קלטו, מה השפיע עליהם או לא. הם יכולים להביט בך במשך שיעור שלם כדי לתת תחושה שהם מקשיבים, אבל הם בכלל במקום אחר.

אני חושב שהדרך היחידה לדעת שהשיעור היה טוב היא מדידה של כמות התלמידים שהשתתפו בשיעור. לא סתם השתתפו: לא ביקשו ממך לחזור על המשפט האחרון, לא ביקשו לכבות את המזגן, לא שאלו מה יהיה בבחינה.

השתתפות משמעותה: שאלו שאלות, התווכחו, הקשו, התעניינו.

לדעתי כל מורה (כולל אני עצמי) צריך לשאול את עצמו בכל שיעור – כמה תלמידים השתתפו היום באופן אותנטי?

טכנולוגיה יכולה להעלות את אחוז ההשתתפות, אבל היא לא הכרחית.


היום, רגע לפני היציאה לשבת, היה לי רגע כזה נחמד.

שיעור אזרחות, משימה בזוגות, כל זוג מקבל רשימת זכויות (כ-25) וצריך להחליט מהן 7 הזכויות החשובות ביותר. 15 דקות. חלק סיימו מהר והגיעו להסכמות – חלק הגיעו לויכוחים קולניים בכיתה.

אחר כך כמה זוגות התנדבו להציג את ההסכמה או אי ההסכמה בדקה אחת מול כל הכיתה.

הכיתה הייתה קולנית, היה קשה להרגיע אותם – וטוב שכך. שיעור טוב בעיניי אינו בהכרח שיעור שקט. יש שקט של למידה, יש רעש של למידה.

זה היה תרגיל ממש קשה, הם אמרו. ממש קשה לבחור.

מצוין, התמודדתם עם קושי שחייב אתכם לחשוב, לנמק, להגיע להסכמה או להתנסות בסובלנות – הקשבה לדעה שונה משלכם.


ספרתי שמתוך 32 תלמידים בכיתה, 25 השתתפו בשיעור. כולם ביצעו את התרגיל, 25 היו שותפים לשיח בכיתה. כ-80%. והיו כמה שקטים. גם להם צריך לתת את המקום שלהם. 

כל תפקידי היה לנווט, להציג את מסגרת הזמן, את האתגר היומי, לאפשר לתלמידים שקטים שרוצים להתבטא לא להיבלע בתוך קולניות הדומיננטיים בכיתה. שיעור טוב אינו בהכרח להשתיק את כולם כדי שאתה תוכל לדבר. אדרבא, שיעור טוב הוא שיעור שבו אתה מתכנן מראש לצמצם את עצמך בחוכמה כדי לתת לתלמידים שלך מקום בלמידה, מקום במרחב, מקום בעולם.

שבת שלום.

תומר