אז למה לומדים/ות סוגרים מצלמות???

השאלה שבכותרת היא אולי השאלה המטרידה ביותר בקרב מורים ומרצים מאז תחילת תקופת הקורונה. מה לכל הרוחות עושים עם העניין הזה של המצלמות הסגורות?

רבים מדברים על ענייני הפרטיות של הלומדים שבאבחת קורונה חדרנו למרחב הפרטי שלהם. 
זה כמובן הגיוני, ועדיין – תחושת הנחיית תהליך הלמידה כשמרבית המצלמות סגורות, גורמת לי לפחות להרגיש שאני מלמד כיתה שלמה עם קפוצ'ונים על הראש, או שכיתה שלמה שיושבת אליי עם הגב.

זאת התחושה.

אז אחרי שהנחתי את האגו הפגוע בצד ואמרתי לו להירגע, התחלתי לשאול אנשים למה לדעתם אנשים סוגרים מצלמות. קיבלתי תשובות שונות ומשונות. כולם היו בטוחים – וגם אני – שאנחנו יודעים בדיוק את הסיבה לכך, ועדיין – כל אחד אמר משהו אחר. בעידן של למידה אונליין זה משהו שחשוב להבין. לא לשפוט, להבין.

אז יצאתי לבדוק. הישארו איתי.

קצת על הסקר

בניתי שאלון גוגל שמאפשרת אנונימיות למי שעונה עליו. בשאלון שיבצתי 12 סיבות שונות לסגירת מצלמה ואפשרתי לכל עונה לבחור עד 4 סיבות מתוך ה-12. כמו כן ביקשתי מהם להוסיף משהו אם חסר ולכתוב מה יכול לגרום להם לפתוח מצלמה.

ואלו 12 הסיבות שהופיעו בסקר (לא לפי הסדר, הוא יגיע עוד מעט):

• חוסר חיבור לקבוצה
• הרגע התעוררתי
• יש בלאגן ולא רוצה שיראו
• יש המון רעשים ברקע, בני המשפחה שלי מתרוצצים כאן
• איכות הקשר עם המורה / מנחה
• אין לי אמון ב-Zoom, ענייני אבטחת מידע
• אני בדיוק עושה משהו ומקשיב/ה לשיעור / וובינר במקביל
• חוסר חיבור לתוכן
• כי אפשר – לא מכריחים אותי להדליק מצלמה. אם היו מתעקשים הייתי פותח/ת
• באופן כללי לא אוהב/ת למידה מרחוק
• אני בבאסה כללית בתקופת הקורונה
• אני לא מסודר/ת – מאופר/ת ואין לי כוח להתארגן

על הסקר ענו 481 נשאלים, כמחציתם מתחת לגיל 18, כמחצית מעל. לכן הסקר יכול לתת אינדיקציה על התנהגותם של לומדים באשר הם.

אז....

מה הסיבה הנפוצה ביותר לסגירת מצלמות? בואו נתחיל בדירוג

המקום ה-12 – 7.3%: אין לי אמון ב-Zoom, ענייני אבטחת מידע

חוששים מהאקרים? פחות... (תמונה: Geralt in Pixabay.com)

הרבה דיברו לאחרונה על פריצות לשידור בזום, על מפציצי זום ידידותיים יותר, וכאלו שהרבה פחות (תכנים אלימים וקשים לצפייה). עם זאת, עדיין נראה כי לא זו הבעיה שמטרידה את המשתתפים בשיחות.

המקום ה-11 – 12.7%: אני בבאסה כללית בתקופת הקורונה

הרבה מאוד יועצות בבית הספר או כל מיני גורמים מהתחום הטיפולי אולי יחשבו שהקורונה יוצרת דכאונות (היא באמת יוצרת) ושאלו באים לידי ביטוי בנטייה להסתתר מאחורי מצלמה סגורה. אז זה נכון לגבי קצת יותר מעשירית מהלומדים.
כולנו מבואסים מהקורונה. ל-12.7% מהלומדים היא גורמת לכבות מצלמה (Fran_mother_of_dogs in Pixabay.com)

המקום ה-10 – 15.6%: חוסר חיבור לתוכן

מנגנון ההלקאה העצמית של אנשי חינוך או מנגנון הביקורת האוטומטי על חוסר העניין בחינוך הופך לעתים את התוכן לסיבה המרכזית שבגללה לומדים לא פותחים מצלמות. זה אולי מתחבר היטב לאג'נדת השינוי בחינוך ואג'נדת "בואו נעשה חינוך מעניין יותר" (ואני בעד לגמרי), אבל ניכר שזו סיבה הנכונה לקצת מעל 15% מהנשאלים. האם זה אומר שלא צריך להשקיע בתוכן איכותי? כמובן שלא לכך כוונתי. צריך להשקיע, פשוט זה לא הגורם העיקרי לסגירת מצלמה.

מצ'עמם לנו (RobinHiggins in Pixabay.com)
המקום ה-9 – 19.8%: טיב הקשר עם המורה

מורים, זה לא בהכרח אתם. קצת פחות מ-20% מעידים שהמצלמה הסגורה קשורה לפרסונה המנחה. אז נכון, צריך לעבוד על קשרים אישיים, אבל זה לא אישי. מצד שני, אם ננסה להמיר את זה לכיתה שלמה, אפשר להניח ש-20% מהמצלמות הסגורות אולי ייפתחו עם מעט יותר תשומת לב לעניין הזה. במונחי תיכון – 6 תלמידים בערך. שווה בדיקה ועבודה.
(Sasint in PIxabay.com)

המקום ה-8 – 23.1%: באופן כללי לא אוהב למידה מרחוק. 

או, זו כבר סיבה שקשורה לאופן הלמידה בצורה יותר מעמיקה. כמעט רבע מהתלמידים מעידים שחוסר הדלקת מצלמה קשור אצלם לסלידה מלמידה מרחוק. כנראה שהם מחוברים יותר ללמידה הישנה, מעדיפים משהו חברתי או מע"מ – מורה עומד מדבר.

המקום ה7 – 24.6%: חוסר חיבור לקבוצה

כרבע ממכבי המצלמה לא מרגישים בנוח עם הקבוצה שחולקת איתם את השיעור. לכן ייתכן שעבודה על חיבור קבוצתי עוד לפני ימי האונליין יכולה לעזור הרבה בתקופת האונליין. ועדיין, תמיד עשויים להיות כאלו. תכף אגיע אל המקום של החיבור לקבוצה כמרכיב מרכזי בהדלקת המצלמה.

המקום ה-6 – 28.7%: יש בלאגן בחדר ולא נעים לי שיראו

חברים, כמעט 30% מהתלמידים שלנו פשוט לא מסדרים את החדר את לומדים בסביבה לא מסודרת עד כדי מבוכה (שהיא סובייקטיבית לגמרי) – וזה במקרה הטוב. יכול מאוד להיות שיש בלאגן בחדר או בסלון - לא בהכרח בגלל עצלנות, אלא מסיבות אחרות: סוציו-אקונומיות למשל או סתם - החיים.

את הבלאגן בחדר או במטבח לא רוצים להראות (Hans in Pixabay.com)

המקום ה-5 – 35.4%: כי אפשר – לא מכריחים אותי להדליק מצלמה

אז מסתבר שיש כאלו שאין להם באמת בעיה עקרונית להדליק, פשוט ככה הם מעדיפים. אם המנחה יחייב אותם, הם יעשו את זה. האם זה אומר שצריך לחייב? לא חושב, אבל שווה להכיר את העניין הזה.

המקום ה-4 – 38.1%: יש המון רעשים ברקע, בני המשפחה שלי מתרוצצים כאן

חברים, זה כבר יותר למידה אונליין בזמן קורונה. כולם בבית, רצים מאחורה, כל אחד צריך את המחשב, האחים הקטנים מחרפנים, ההורים באטרף, הילדים גם. בקיצור, אף אחד לא רוצה שיראו אותו במצב כזה. אם הבית קטן יותר הרעשים חזקים יותר והתנועות התכופות והלא צפויות מאחורי המצלמות - רבות יותר.

המקום ה-3 (40.4%) - אני לא מסודר/ת – מאופר/ת ואין לי כוח להתארגן

כצפוי (או לא), עניינים של דימוי עצמי תופסים מקום מרכזי בסיבות לאי הדלקת מצלמה. מי שעובד עם תלמידים בחטיבת ביניים ובתיכון, אבל לא רק, יודע את זה. אם זה לא ברמה של תמונה לאינסטגרם – לא פותח/ת מצלמה. טוב, אולי הגזמתי אבל הבנתם את הראש.

המקום ה-2 (41%) – פשוט הרגע התעוררתי

הנה האמת. שגרת קורונה משבשת לחלוטין את השעון הביולוגי שלנו. כך יוצא שהלומדים מתעוררים במיוחד לשיעור שלך (אם בכלל), אבל עם כל הכבוד – מצלמה לא תיפתח כאן. הם מחוקים, גמורים, עם קורי עכביש על העיניים ועוד לפני הצחצוח, אם בכלל לא חזרו לישון. בקיצור, יש סיכוי שתשמעו נחירונת.

תנו לישון בשקט. גם בזמן שיעור. (Katniss in PIxabay.com)
המקום ה-1 – 55.2%: אני בדיוק עושה משהו ומקשיב/ה לשיעור / וובינר במקביל

תופים.... ובמקום הראשון:

כמובן – השגרה.

הפרעות הקצב והריקוד של התקופה, מולטי-טסקינג. אם נוכל, נתרכז בשיעור, אבל אנחנו בבית – אז סיכוי סביר שצריך להכין סנדוויץ' לילדים, לתלות כביסה, להוציא את הכלב לחצר, לעשות כפיפות בטן או יוגה בורמזית.

חוץ מזה, עם יד על הלב: כמה מורים שמתבאסים על סגירת מצלמה מצד תלמידים עושים דבר דומה כשהם צריכים להשתתף בישיבת מורים? ישיבת צוות? השתלמות וכאלה? אני מניח שלא מעט.

כשיוצאים מהבית ללמוד במרחב אחר, הגירויים האחרים מצטמצמים. כשהלמידה נכנסת לתוך המרחב האישי, היא מתחרה עם הרבה דברים אחרים, והרבה פעמים מפסידה. איך מוודאים שהיא תיתן פייט לגירויים החיצוניים? כאן דווקא שווה לחזור לתחילת הרשימה ולהשקיע בקשר אישי, תוכן איכותי וחיבור לקבוצה. הם אולי לא הגורמים המרכזיים לסגירת מצלמה, אבל יוכלו – אולי – להיות המובילים בפתיחתה.

שמים את השיעור באוזניות / ברקע, והולכים לעיסוקנו (FirmBee in Pixabay.com)

עוד סיבות שכתבו הנשאלים 

• לא רוצה להעמיס על האינטרנט, יש עוד אנשים שצריכים אינטרנט בבית.
• מכשיר בלי מצלמה / אין מכשיר
• פשוט לא אוהב להצטלם / שרואים אותי
• המורה לא פותח בעצמו
• אני אוכל/ת
• אחרים לא מדליקים מצלמה

דברים שיסייעו לך להרגיש בנוח לפתוח מצלמה

• אם כולם היו פותחים מצלמה
• יצירת קוד התנהגות מחייב: לא מצלמים את המסך, מודיעים מראש אם השיעור מוקלט
• קבוצות קטנות של אנשים שאני מרגיש/ה קשור/ה אליהם יותר, קשר טוב עם המורה
• שיעור שמפעיל אותי
• אם תהיה משמעות לצפייה בי – כלומר אציג משהו
• הרגשה שהנוכחות שלי רצויה במפגש כזה
• אם השיעורים יתקיימו יותר מאוחר
• מאפר/ת צמוד/ה

אז מה זה אומר? אני מניח שכל אחד ייקח את זה לכיוון שלו.

ומה עולה לי בראש? 

אני מבין שברגע הכניסה למרחב הביתי הפרטי מרחב הלגיטימציה לדרוש פתיחת מצלמה מצטמצם. זה כמו ביקור בית רק בלי העניין של האינטימיות כי כל הכיתה רואה. לכן צריך לעבוד קשה פי כמה כדי להתמודד גם עם הנטייה לשמור על הפרטיות, וגם עם התחרות האינסופיות מול הגירויים האחרים והמשימות הביתיות.

אני מרשה לעצמי להניח שכמו תמיד, עבודה על קשר אישי וחיבור קבוצתי יהיו ערובה לכך. שיעורים בשעות מותאמות יאפשרו הדלקה של יותר מצלמות כי יותר תלמידים יהיו ערים.

על כל אלו צריך להוסיף תכנון שיעור אונליין מוצלח שיסקרן את התלמידים וייצור מעורבות גבוהה שלהם בלמידה.

הנה כמה דברים שאני לקחתי לתשומת לבי בעקבות הסקר הזה: 

1. מדד המעורבות - המדד החשוב ביותר לשיעור טוב. פרונטלי או אונליין. אם בפרונטלי אנחנו עוד יכולים להרגיש משהו מהמבטים של התלמידים, באונליין היכולת הזו נעלמת לנו. בנוסף לכך, כיבוי מצלמה אינו בהכרח מעיד על חוסר הקשבה.
שיעור אונליין (שבו התלמידים לא בחרו מרצונם) ללא מעורבות הלומדים בו באופן קבוע ושיטתי - בסבירות גבוהה יהיה שיעור פחות מוצלח. 

2. יאללה פודקאסטים ברבאכ: כבר 4 שנים שאני עובד עם פודקאסטים קצרצרים ללימוד היסטוריה לבגרות. בחלק מהכיתות זה ממש הצליח, בחלק - פחות. כשאנחנו נכנסים ללמידה אונליין מהבית, שיעורי הזום גם ככה הופכים להיות מעין האזנה להקלטה תוך כדי עשיית דברים אחרים. אז מה הטעם לדבר 45 דקות אם אפשר להעביר את אותו המסר בהקלטה ממוקדת של 7 או 10 דקות? 

3. שיחות וידאו בקבוצות קטנות עם היכרות מקדימה: אינטימיות היא שם המשחק. קבוצה קטנה שהלומד מרגיש בה נוח תסייע לפתיחת מצלמות. לקבוצה יש משמעות גדולה בפתיחת המצלמה. 

4. מקום מרכזי להנחייה סביב הרגלים מנטליים ויצירת שגרה: לומדים מתקשים להתעורר בתקופת הקורונה, וגם לנו קשה. לכן קיימת חשיבות גדולה הרבה יותר לעבודה מנטלית על הרגלים ושגרה. גם אם נצליח עם 70% מהכיתה - מצוין. על השאר נעבוד. דרך אגב, גם לנו המנחים לא תזיק עבודה כזו עם קולגות. גם אנחנו חיים את אותו מצב. 

5. תכננו לאונליין - תצליחו בפרונטלי: אם נבנה שיעורי אונליין מוצלחים ומסקרנים, הם בסבירות גבוהה יצליחו לנו גם בשיטה הפרונטלית הרגילה. אבל ההפך? פחות. מה שעובד בפרונטלי, לא תמיד עובד באונליין. 

זה הזמן ליצור שיעורים מבוססי דילמות, שיעורים המעודדים יצירה משותפת של תוכן, להציב משימות אתגר, להתמחות בכלי החלוקה לקבוצות של ה-Zoom, לפרגן, לחייך, לקיים "מעגל" פתיחה ומעגל סגירה – ולהבין את אלו שלא ידליקו מצלמה גם אחרי שתעשו את כל אלו. כאמור, לכו תדעו מה קורה שם מאחורה. חוץ מזה, גם אפשר לבקש ולהסביר למה חשוב לכם שידליקו. לרוב עוזר. 

6. זמן לפעולה - הקמת מאגרי שיעורי זום מוצלחים: השלב הבא באבולוציה של הלמידה המערכתית אונליין, אחרי שכולם כבר צלחו את העניין הטכני, היא הקשבה לניסיון מהשטח (מה שצריך לקרות כדרך קבע). כל מפמ"ר, כל בית ספר, כל מרכז פסג"ה וכו' צריכים ליצור פלטפורמה שתנגיש שיעורי זום מצוינים בנושאי הלימוד ואף מעבר לכך. מורים יוכלו לשתף שיעורים שנוסו בכיתה אונליין, שיעורים שיצרו מעורבות גבוהה של הלומדים בשיעור. 

קשה ליצור שיעורים כאלו? נכון. הם דורשים הרבה יותר תשומת לב. 
חלקו אחריות, שכל חבר צוות יכין יחידת תוכן על נושא אחר. 
הכינו בכל חודש את היחידות לחודש הקרוב. כך, תוך כדי למידה, תסיימו את תהליכי ההכנה של כל תוכנית הלימודים. תוך שנה יש לכם מאגר למידה מותאם אישית שאשכרה נוסה בהצלחה עם אוכלוסיית היעד שלכם. 

טוב, אז זהו. בינתיים.

אהבתם? עזרתי לכם? שתפו.

יש לכם השגות? שאלות? רעיונות? כתבו לי ל-learning.with.tomer@gmail.com

בהצלחה לכולנו!